פסק-דין בתיק ב"ל 14548-09-10

1.      זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הועדה) מתאריך 11.8.10.

2.      ואלה עובדות המסגרת הרלוונטיות לעניננו:

         א.            המערערת, ילידת 1939, עברה ביום 31.3.03 אוטם שהוכר כתאונת עבודה.

ב.  ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי למערערת 10% לפי תקנה 9 (1) (ג) (I) שענינה דרגת התפקודיות של הלב בתקופה שלאחר 6 חודשים מקרות האוטם - "מסוגל לעבודה הרגילה ללא הפרעות וללא הגבלות כלשהן".

ג.   ערעורה של המערערת לועדה נדחה בהחלטה מיום 30.12.09. הועדה לא קיבלה את חוות דעתו של פרופ' קפלנסקי מטעמה של המערערת ולפיה מצבה תואם דרגת נכות של 25% למי ש "מסוגל לעבודה שאיננה דורשת מאמץ גופני מיוחד (דרגה תפקודית ראשונה)".

ד. על החלטת הועדה כאמור הגישה המערערת לבית דין זה ערעור (בל 1215/10). ביום 23.6.10 ניתן פסק דינה של כב' השופטת רות (להלן - פסק הדין) ולפיו:

                " ניתן תוקף של פס"ד להסכמת הצדדים דלעיל.

  לפיכך, עניינה של המערערת יוחזר לוועדה על מנת שתתיחס במנומק לקשר שבין הפגיעה בתפקוד הדיאסטולי לבין אוטם שריר הלב, שהוכר כפגיעה בעבודה, וזאת בשים לב בין היתר, למיקום האוטם.

בהקשר זה תסביר הוועדה את קביעתה כי הירידה בתפקוד הדיאסטולי אינה קשורה לאוטם מאחר והוא קשור בגיל ובמבנה הלב. משמע - הוועדה תתיחס במנומק לשאלת מבנה הלב ותפרט למה כיוונה בדבריה אלה וכן לשאלת הגיל וכיצד נתון זה אמור להשפיע על התפקוד הדיאסטולי.

  בנוסף, תשקול הוועדה את הפעלת תקנה 15 בשים לב לטענות המערערת בענין אובדן המקצוע וירידה בהכנסותיה ובהתיחס לחלופת הגיל כחלופה עצמאית ונפרדת."

ה.  ביום 11.8.10 התכנסה הועדה בעקבות פסק הדין, ושבה על קביעתה, וכך כתבה הועדה:

       "הועדה עיינה   בפסה"ד מ-23.06.10.

       הועדה עברה על פסק הדין ומתייחסת שוב לנושא חומרת האוטם. מדובר באוטם מזערי שאין לו ביטוי לא בא.ק.ג, לא באקו לב ... לא במיפוי לב שבוצע ב- ...., שבו  בוצע גם מבחן מאמץ שהראה כושר גופני יפה לגילה ללא עדות לאוטם וללא עדות לאיסכמיה כלומר ממצאים של אדם בריא מבחינה קרדיאלית ובהתאם לגיל.

       באשר לתפקוד הדיאסטולי - התפקוד הדיאסטולי מבטא את האלסטיות (הענות של שריר הלב)

צודק פרופ' קפלינסקי שאוטם יכול לגרום לירידה בתפקוד הדיאסטולי של שריר הלב. אך במקרה הנדון מדובר באוטם מזערי שאינו יכול להשפיע על התפקוד הדיאסטולי. יש להבין שצלקת כתוצאה מאוטם בנויה מרקמה חיבורית צלקתית המאבדת את גמישותה ולכן ככל שהאוטם גדול יותר כך תתבטא יותר הירידה בתפקוד הדיאסטולי. אך יחד עם זאת ישנם גורמים נוספים היכולים לפגוע בתפקוד הדיאסטולי כפי שציין פרופ' קפלינסקי ובינהם הגיל, והרי ידוע שהגב' הנ"ל מתקרבת לעשור ה-8 של חייה כך שגורם הגיל מהווה סיבה מספקת לירידה בתפקוד הדיאסטולי שבודאי הופיע גם קודם לאוטם וללא קשר לאוטם.

יחד עם זה הירידה בתפקוד הדיאסטולי שתהא סיבתו אשר תהא לא פגעה כאמור ביכולת התפקודית של התובעת מבחינה לבבית.

לאור נתונים אלה האוטם המזערי הנוכחי אינו פוגע ביכולתה לבצע תפקידים ומטלות בהתאם לגיל, מה גם שאין אצל התובעת מרכיב איסכמי בשלב הנוכחי של חייה (ראה מיפוי). ולכן הועדה סבורה שאין מקום לתקנה זו.

גם היפרלימפיה וטירוטוקסיקוזיס תרמו  במקרה הספציפי הזה לירידה בתפקוד הדיאסטולי.

ובזה עומדת הועדה על דעתה.